פסק-דין בתיק ת"פ 705-09

1.       בתיק זה תחילה כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו, והחלה שמיעת ההוכחות.      
בשלב מסוים, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בעקבות גישור שנערך ביניהם, לפיו הנאשם יחזור מכפירתו, יוגש כתב אישום מתוקן, הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן וישלח לתסקיר אשר יבחן את שאלת ההרשעה, כאשר עמדת המאשימה הינה הרשעת הנאשם, אולם המאשימה הגבילה עצמה לרף עליון של עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
בהתאם לכך הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן, אולם עדיין לא הורשע.

2.       כעולה מכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ביום 14.3.08, בעת ששירת כשוטר בתחנת עיירות, עוכב המתלונן במחסום "שמעה" בחשד למעורבות בפעילות טרור. בשלב מסוים ביקש המתלונן לעשן סיגריה, ולמרות סירוב הנאשם החל להתרחק מהמקום במטרה לעשן. הנאשם דחף את המתלונן אשר נפל לרצפה, ובמהלך הנפילה קיבל הנאשם מכה מידו של המתלונן. בעקבות זאת נכבל המתלונן על ידי השוטרים ונלקח על ידי הנאשם למבנה סמוך. באותו מעמד קילל הנאשם את המתלונן והכה אותו באגרופים ובעיטות בפלג גופו העליון. כתוצאה מהמתואר לעיל נגרמו למתלונן רגישות באזור הצלעות, נפיחות בראש ושפשוף בחזה.      
העבירה המיוחסת לנאשם הינה עבירה של תקיפה סתם בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק").

3.       טיעוני המאשימה - המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם ולגזור את עונשו על הרף העליון של מאסר בעבודות שירות.           
התובעת ציינה כי תיקון 113 לחוק, קובע את עקרון ההלימה בין חומרת המעשה לבין העונש המוטל על הנאשם כעיקרון בכורה. בענייננו, מדובר במעשה אלימות של פגיעה בגופו של אדם אחר, החומרה היתירה של המעשה היא בכך שהנאשם, שוטר במשטרת ישראל, הכה את המתלונן שהיה אזוק ללא צורך בכך. אין מדובר בשימוש בכוח שחרג מהסביר ושתחילתו כדין, ואין מדובר בהתנהגות אלימה בלהט הרגע, אלא בהכאה מכוערת ללא כל צידוק של מתלונן כבול.   
התובעת הוסיפה וציינה כי מעשיו של הנאשם פוגעים בנכס היקר ביותר של מערכת אכיפת החוק, שהוא אמון הציבור.            
התובעת הפנתה לעדותו של המתלונן אשר נמסרה לפני ההודעה על הסדר הטיעון, בדבר הכאבים, ההשפלה וזעקותיו לעזרה.
עברו הפלילי של הנאשם מכיל הרשעה בעבירה דומה של אלימות משנת 2003.        
התובעת דחתה את הבקשה להימנע מהרשעה. היא ציינה כי הימנעות מהרשעה אפשרית בשני תנאים מצטברים, הן פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והן כי טיב העבירה מאפשר לוותר על הרשעה. לטענת המאשימה, טיב העבירה של אלימות על ידי שוטר כלפי אזרח כבול, היא חמורה ובנוסף לא ניתן להצביע על פגיעה ממשית וקונקרטית, כאשר לחובת הנאשם ממילא עבר פלילי.         
התובעת טענה כי מתחם הענישה הראוי, תוך הלקח בחשבון נסיבות העבירה, הפסיקה הנהוגה ומידת אשמו של הנאשם, נעה בין חודשי מאסר מעטים שניתן לרצות בעבודות שירות לחודשי מאסר רבים יותר שיש לרצותם במאסר בפועל.
התביעה אף הפנתה למספר פסקי דין, אשר קבעו כי בדרך כלל יש מקום להרשיע בעבירות אלימות שמבצעים שוטרים, וכן לגזור עונשי מאסר לפחות בעבודות שירות, לנוכח החומרה היתירה של אלימות המופעלת על ידי שוטרים.          
התובעת הוסיפה וציינה כי גם תסקיר שירות המבחן, מפרט כי במצבים מסוימים עלול הנאשם לפעול באופן בלתי מווסת כלפי הסובבים אותו.

4.       טיעוני ההגנה - ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט יביא בחשבון את הנסיבות המיוחדות בהן היה הנאשם באותו אירוע: לנאשם הגיעו ידיעות ברורות וקונקרטיות, לפיהן מדובר בחשוד בפעילות טרור וברכב תופת. כל האירוע אירע בעת שרכבו נבדק עקב החשד האמור. נסיבות אלה הביאו למצב לחץ בלתי רגיל אצל הנאשם, שהיווה את הרקע למעשה האלימות עליו הוא מתחרט.                   
ב"כ הנאשם הוסיף וציין, כי מלכתחילה יוחסו לנאשם שני אירועי אלימות מחוץ למבנה ובתוכו. בסופו של דבר תוקן כתב האישום והעבירה המיוחסת לנאשם הינה תקיפה סתם, היינו עבירת האלימות הקלה ביותר הקיימת בספר החוקים, כאשר החבלות אינן מיוחסות לנאשם.                 
ב"כ הנאשם ציין כי יש להתעלם מהרשעות שכבר התיישנו            . ההרשעה משנת 2012 שעדיין לא התיישנה נוגעת לביצוע עבודות בניה ללא היתר ואיננה רלוונטית. 
הסנגור הוסיף וציין כי הנאשם כבר נפגע מעל ומעבר: בגין האירוע הוא פוטר משירות משמעותי במשטרה. הוא התגרש ונישא מחדש ונולדה לו תינוקת לאחרונה.            הנאשם עובד בהתקנת דודי שמש במוסדות חינוך כקבלן משנה, והרשעה עלולה לפגוע בו באופן ממשי בכך שלא יוכל להמשיך בעיסוק זה.
ההגנה הפנתה לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי מדובר בנאשם אשר לוקח אחריות על המעשים, מביע חרטה מלאה וכנה, באשר הרשעתו תגרום לפגיעה ממשית וקונקרטית בשיקומו.